ערב המלחמה תפש הגדוד, תחת פיקודו של זאב אורן, את המוצביםבגזרה הצפונית של הגולן ואת מוצב החרמון. פלוגה א’ איישהאת מוצב החרמון ואת מוצב 103;פלוגה ג’ – את 104, 105, 106 ואת הר חרמונית; והפלוגה הסייעת את המוצבים 107, 109 ו-110. למוצבים הוקצה סיוע של 2 מחלקות טנקים מגדוד 74 וכן סיוע ארטילרי.
את מיקום המוצבים תוכלו לראות על המפה שלפניכם.
הלוחמים זיהו שינוי במערך ההתקפי בצד הסורי של הגבול, אבל רק בשבת ב-10 בבוקר ניתנה הפקודה להיכנס לכוננות ספיגה. המוצבים ננעלו, הלוחמים התרכזו בבונקר ועמדות התצפית אוישו.
בשעה 14:00 פתחו הסורים בהרעשה ארטילרית כבדה לכל אורך הגבול, תוך שהם תוקפים גם מטרות עומק כולל מחנות, מפקדות וצמתים. היה זה אות הפתיחה למלחמה בה תקפו בו זמנית צבאות מצרים וסוריה בהפתעה גמורה את מדינת ישראל.
ההפגזה גרמה לנזקים קשים במוצבים, ומיד אחריה החלו כוחות שריון וחי”ר סוריים לנוע לעבר גדר המערכת ומוצבי צה”ל. הלוחמים פתחו לעברם באש ואליהם הצטרפו הטנקים של גדוד 74. הפגיעות באויב היו טובות, והם נבלמו על גדרות המוצבים. בגלל ההתקפה המסיבית של הסורים לא יכלו יחידות הארטילריה לספק את הסיוע הנדרש וחיילי המוצבים הפעילו מרגמות 81 מ”מ שהיו ברשותם.
הטנקים פגעו גם בטנקי הגישור הסוריים ומנעו את התקדמות האויב. הלילה הראשון עבר בשקט יחסי אבל עם בוקר התחדשו ההתקפות. מוצב 104 ספג התקפות קשות במיוחד מפני שהיה על ציר תנועה חשוב עבור הסורים. אי לכך תוגבר המוצב עם כוח של סיירת גולני בפיקוד מפקד הסיירת.
מוצב 110 שעל רכס חזיקה זיהה את המאמץ העיקרי של הצבא הסורי במהלך הפריצה אל תוך הגולן. הכוחות הסורים עברו במעבר שבין רכס חזיקה לבין תל פארס והמשיכו עד שנעצרו על גדרות מחנה נפח בו ישבה מפקדת רמת הגולן.
