ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה עזב גדוד 12 את קו המוצבים בדרום רמת הגולן, ויצא לחופשה. כעבור יומיים הוזעקו החיילים מבתיהם, ובשבת, ב-6 באוקטובר 1973 עלו על זחל”מים ונעו לעבר הגולן. באותו זמן פתחו צבאות מצרים וסוריה במתקפת פתע כנגד מדינת ישראל והחלה מלחמת יום הכיפורים.
המשימה הראשונה של גדוד 12, תחת פיקודו של סגן אלוף יעקב שחר, הייתה לסייע ללוחמי גדוד 13 של גולני, שהחזיקו את קו המוצבים בצפון הגולן. כוחות של הגדוד העבירו למוצבים תחת אש תחמושת ואספקה ופינו פצועים. פלוגה גי התארגנה להגנה היקפית סביב מחנה נפח, בו ישבה מפקדת אוגדת הגולן. באותו זמן זרמו לכוון נפח כוחות שריון סוריים, ובהיעדר נשק אנטי טנקי משמעותי לא נותר לפלוגה אלא לסגת לאחור. למרות זאת נשאר בשטח סג”מ אפי פיין, לימים תת אלוף אפי איתם, שהמשיך בלחימה. בהנחייתו נכנסו טנקים ותותחים לפעולה כנגד הטנקים הסורים ובלמו את התקדמותם עד שכוחות המילואים הצטרפו ללחימה.
ביום שלישי, 9 באוקטובר עשו הסורים מאמץ עליון לפרוץ את קו החזית בצפון הגולן. כוחות שריון וקומנדו סוריים תקפו באזור הכפר הדרוזי בוקעתא/. כנגדם יצאה לשטח פלוגה א’ של גדוד 12 בפיקוד המג”ד. הכוח נפרס ותוך כדי תנועה נתקל בחיילים סורים בתוך שדה עגבניות. התפתח קרב קשה במהלכו נפגע זחל”מ המג”ד מפצצת RPG והמג”ד נהרג. למרות הנפגעים המשיך הכוח בלחימה והגיע למצבים של קרבות פנים אל פנים אל מול החיילים הסורים. לפתע השתרר שקט בשדה הקרב. למקום הגיע כוח של פלס”ר 7, שפינה את הפצועים והמשיך בלחימה עקובה מדם מול הכח הסורי. בקרב זה נהרגו 5 לוחמים מגדוד 12 ובהם המג”ד יעקב שחר ו-22 נפצעו.
בתום הקרב מונה הסמג”ד ארווין לביא למפקד הגדוד והחלו ההכנות להבקעה אל תוך שטחה של סוריה.
